אומו

אומו היא ארוחת חג טונגנית של בשר חזיר, טארו, בטטה וקרם קוקוס, שמבשלים יחד בתנור אדמה על אבנים לוהטות. המילה ʻumu היא התנור עצמו, והשם משמש גם לכלל הארוחה שמבשלים בו. תנורי חפירה כאלה נהוגים ברחבי פולינזיה, ובטונגה מכינים את האומו לכינוסים ולחגיגות, שבהם צריך כמות גדולה של אוכל בבת אחת.

מה זה באמת

חופרים בור וממלאים אותו בעצים, שבוערים עד שהאבנים מתחממות. האוכל עטוף בעלי בננה, מונח על האבנים ומכוסה בעלים ובאדמה, כך שהוא מתבשל לאט בחום ובאדים לאורך כמה שעות. בשר החזיר הוא הבשר העיקרי, והטארו והבטטה מתבשלים באותו חום וספגים את המיץ שלו. קרם הקוקוס הוא חלק מהבישול ומעניק לעמילנים גימור עשיר, מתוק וקרמי. עלי הבננה משמשים עטיפה ומשטח הגשה, והם אינם נאכלים.

איך מגישים

• ללא עטיפה, על השולחן, כשעלי הבננה פתוחים והאוכל מפוזר עליהם או על מגש הגשה.
• על צלחת משותפת לקבוצה, שבה מוגשים יחד בשר החזיר, הטארו והבטטה.
• חם, ישר מהתנור, לעיתים קרובות באירוע שבו פותחים את כל הבור בבת אחת.

איך לכתוב את זה בתפריט

• ציינו שמדובר בבשר חזיר, ואם אתם יודעים, גם את הנתח. ציינו את המנה, מכיוון שהאומו בדרך כלל מיועד לשיתוף.
• פרטו מהם העמילנים: טארו ובטטה, שמבושלים עם קרם קוקוס.
• ציינו שהאוכל מבושל בעלי בננה, שאינם נאכלים.
• קוקוס אינו נמנה בין האלרגנים הסטנדרטיים, אבל יש לציין בבירור את קרם הקוקוס עבור אורחים עם אלרגיה לקוקוס. לכל תוספת שמוגשת עם האומו צריכים להיות סימוני אלרגנים משלה.
• ציינו אם האומו מבושל לאותו יום או מוכן בהזמנה מראש, מכיוון שתנור חפירה דורש כמה שעות.