Bánh Mì

באן מי הוא באגט קצר ופריך, שנפתח לאורכו ומתמלא בפאטה כבד חזיר, נקניקים, גזר וצנון מוחמצים, מלפפון, צ'ילי טרי וכוסברה — כריך שנועד לאכילה תוך כדי תנועה. הלחם הגיע עם השלטון הקולוניאלי הצרפתי במאה ה־19. הטבחים הווייטנאמים הפכו אותו לשלהם: הם יצרו פנים אוורירי יותר, הוסיפו קמח אורז, ומילאו אותו בחמוצים, עשבי תיבול וצ'ילי במקום חמאה וגבינה.

מה זה באמת

הבאגט עצמו הוא ההבדל הראשון מאביו הצרפתי: הוא קצר יותר, הקרום שלו דק, והפנים אוורירי ונשבר בפריכות במקום לדרוש לעיסה. כך פותח כדי להחזיק מילוי לח ופריך בלי להתרכך. בפנים מורחים שכבת פאטה כבד חזיר, מוסיפים נקניקים קרים או נקניק חזיר, מיונז, גזר וצנון חתוכים לגפרורים ומוחמצים עד לחמיצות נעימה, מקלות מלפפון, ענפי כוסברה, צ'ילי פרוס וכמה טיפות רוטב סויה.

החמוצים והפאטה מאזנים זה את זה מכיוונים מנוגדים. החמוצים מביאים חמיצות ופריכות, והפאטה שומן ועושר. כל הכריך בנוי על המתח הזה; אם מסירים אחד מהם, הוא מפסיק לטעום כמו באן מי גם כשכל שאר המרכיבים נשארים.

איך מגישים

• עטוף בנייר, שלם או חתוך, ונאכל ביד — אוכל עגלות רחוב, לא מנה לשולחן.
• המילוי משתנה: נקניקים, חזיר צלוי (thịt nướng), קציצות או טופו בגרסה צמחונית.
• מגישים בטמפרטורת החדר או פושר בלבד, כדי שהלחם לא יתרכך.

איך לכתוב את זה בתפריט

• פרטו את המילוי: שילוב הבית, חזיר צלוי או טופו מושכים אורחים שונים.
• ציינו את הפאטה והמיונז עבור רגישים לביצה ולמוצרי חלב; הלחם מכיל חיטה.
• כדאי לציין בנפרד גרסת טופו צמחונית, באן מי צ'אי, כתחליף פשוט.

הרכיבים, האלרגנים והמידע התזונתי המופיעים כאן מתארים מתכון אופייני. אין בהם הצהרה מחייבת לגבי מסעדה מסוימת: מתכונים, גדלי מנות והמוצרים שבשימוש עשויים להשתנות.