לחם קסאווה

לחם קסאווה הוא לחם שטוח דק, העשוי מקסאווה מגוררת ולחוצה, שנאפה עד שהוא פריך. זהו מאכל מסורתי של האזור הקריבי וחלק מהמטבח של סנט וינסנט והגרנדינים, עם שורשים במטבח הקאלינאגו. קסאווה, הנקראת גם יוקה או מניוק, היא שורש עמילני, והלחם השטוח שמכינים מהעיסה שלו הוא דרך פשוטה לשמור על מזון בסיסי יבש ומוכן לאכילה.

מה זה באמת

השורש מקלפים ומגררים, והעיסה נלחצת כדי לסחוט ממנה את הנוזל. לאחר מכן מורחים את העיסה היבשה בשכבה דקה ואופים אותה על מחבת חמה, עד שהיא פריכה ובגוון זהוב. קסאווה גולמית מכילה תרכובות טבעיות שעלולות להיות מזיקות, והגירוד, הלחיצה והאפייה עוזרים להסיר אותן. הלחם מוכן מקסאווה ומלח עם מים, בלי חיטה, ביצים או חלב.

הוא צפוף ומשביע, כשכמעט כל האנרגיה שלו מגיעה מעמילן ויש בו מעט מאוד שומן.

איך מגישים

• כשהוא לבד, בחתיכות דקות ופריכות, לעיתים שבורות ביד ונאכלות לצד מרק, תבשיל או דג.
• בטמפרטורת החדר ושמור יבש, כי לחם קסאווה לח מתרכך ומאבד את הפריכות שלו.
• כתוספת לארוחה, או לטבילה וללקיטת רטבים, ולא כלחם לכריכים.

איך לכתוב את זה בתפריט

• קראו לו לחם קסאווה וציינו שהוא עשוי מקסאווה ולא מחיטה.
• ציינו שהגרסה הקלאסית טבעונית ואינה מכילה אף אחד מהאלרגנים העיקריים, אבל רשמו כפריט נפרד כל חמאה, גבינה או טבילה שמוגשים לצידו. חמאה מכילה חלב, ולחלק מהטבילות יש חרדל או שומשום.
• ציינו אם מגישים אותו חם או קר, ואם מורחים עליו משהו לפני ההגשה.
• אם אתם מוכרים גרסה עבה או רכה יותר, תנו לה שם משלה, כדי שהאורחים ידעו מה הם מקבלים.